לקראת חגיגות יום העצמאות, שבהן נשיר שוב ושוב את מילות המנון המדינה אשר נקרא (וכנראה לא סתם) "התקווה", אני מוצאת את עצמי משננת ומתעכבת דווקא על המילים "עוד לא אבדה תקוותינו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים", שמקבלות משמעות חדשה ונוספת עבור ד' וש'.

"אני בגלות, שבויה במדינה זרה ללא יכולת לשוב למדינתי האהובה". כך פנתה אלי כל אחת מהן לפני זמן מה. הראשונה ממקום מושבה באחת ממדינות אירופה והשניה ממקום מושבה באחת ממדינות אמריקה. לא הצלחתי להבין למה הן מתכוונות. גלות? שבויות? הרי יש לנו מדינה משלנו כבר 71 שנה. כיצד זה יתכן? והן התחילו לספר לי את סיפורן.

שתיהן נשים צעירות, אשר נישאו במדינת ישראל כדת משה וישראל. ד' סיפרה לי כי במהלך עשרת החודשים שהייתה נשואה, היא סבלה מאלימות פיסית, התעללות ואיומים רבים מצד בעלה. ש' הייתה נשואה קצת יותר משנה ומספרת כיצד סבלה מאלימות מילולית ע"י בעלה, ואיומים לנתק אותה ממשפחתה. שתיהן נאלצו לברוח מהארץ בהיותן בהריון ראשון, על מנת להציל את נפשן ואת נפש עוברן. שתיהן ידעו שללא גט הן לא תוכלנה לשוב לישראל ולהיות חופשיות בארצן, שכן דמות הבעלים שלהן תהיה כצל רודף אחריהן עד שלא ישתחררו מכבלי נישואיהן. הן מצאו את עצמן נודדות בגלות, ממש כמו גלותו של היהודי הנודד מלפני 70 שנה ויותר.

לרוע מזלן, הבעלים שלהן ביקשו להשאירן שבויות בידיהם וסירבו לתת להן את גיטן. האחד דרש כסף, השני דרש שליטה. הן נאלצו ללדת את ילדיהם בגלות, וגידלו אותם שם בחינוך יהודי. יחד עם זאת, הן לא איבדו תקווה וביקשו להילחם על גיטן מבלי להיכנע לדרישות סחטניות או הזויות. הן ביקשו לזכות בחירותן, ולשוב עם ילדיהם למדינת ישראל.

בימים אלה, העצמאות והמילים "להיות עם חופשי בארצנו" קיבלו משמעות שונה עבורן. השנה, בעזרתו של ארגון "יד לאישה" מבית רשת אור תורה סטון, המעניק סיוע וייצוג משפטי לנשים עגונות ומסורבות גט, ד' וש' קיבלו את הגט המיוחל. האחת הגיעה למדינת ישראל על מנת לקבל ישירות את גיטה, והשניה קיבלה את הגט באמצעות שליח מיוחד שמונה לשם כך. בזכות התקווה, הן יוכלו לשוב למדינתן עם ילדיהן ולהיות נשים חופשיות בארצן.

נמצא ש"עוד לא אבדה תקוותנו" מדבר בלשון עתיד – למה אנו מצפים בתקוותנו? והתשובה הרי היא "להיות עם חופשי בארצנו". גם היום, כאשר יש לנו מדינה עצמאית כבר 71 שנה, מדינה אשר חרטה על דגלה את היותה מדינה יהודית ודמוקרטית, בל נשכח כי יש בתוכנו עוד נשים, עגונות ומסורבות גט, מלאות תקוה שמחכות להיות חופשיות בארצן ויחד איתן נשיר בקול כי "עוד לא אבדה תקוותנו".

עו"ד תמר אודרברג מטעם ארגון "יד לאישה" מבית רשת אור תורה סטון המייצג עגונות ומסורבות גט

מוקד ארצי