ספירת העומר- שאלה של תמימות

ספירת העומר- שאלה של תמימות

משנקבעו ימי ספירת העומר בתורה, היו אלו ימים של ספירה טכנית לכאורה, לצורך קביעת לוח זמנים מזמן עומר התנופה שהבאנו למחרת הפסח:  "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן: וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' לִרְצֹנְכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ הַכֹּהֵן". (ויקרא פרק כג י-יא)

ועד להקרבת מנחה חדשה לה' ערב חג השבועות:

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה ל ה'". (פסוקים טו – טז).

קורבן מנחה הוא "מתנה", דורון כפי שפרש הרשב"ם ומטרתו להניח את דעתו של המקבל.

את קורבן המנחה הראשון בתנ"ך מצינו בסיפור קין והבל ושם גם למדנו כי הקב"ה יכול גם לדחות את המנחה, וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. וְאֶל קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה"

אל מנחת העומר אנחנו נערכים במשך 50 יום, אבל הביטוי שמופיע במקרא הוא "שבע שבתות תמימות"

רוב העיונים בסוגית הספירה מנסים לדייק את שבע השבתות ולענות על השאלה, מאימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות – הדיון כאמור,  הוא על הספירה הטכנית.

אך מהי אותה תמימות שתבע מאתנו הקב"ה? האם היא מסתכמת בספירה, או שתובעת מאתנו תמימות אחרת?

לא ניתן להתעלם מ"מסע" הספירה שלוקח אותנו מעבדות לחירות. מיום שיצאנו ממצרים והיינו לעם עד ליום שקיבלנו את התורה ולצידה את זהותנו כעם יהודי.

אלו ימים של ציפייה ושמחה לקראת מתן תורה. כל שנה מחדש אנחנו מקבלים על עצמנו את עול התורה וימי ההכנה הארוכים, מקרבים אותנו לרגע השיא.

במקורם היו ימי ספירת העומר ימים של שמחה, אבל ארע דבר.

לאחר חורבן בית שני, בזמן מרד בר כוכבא מתו 24 אלף מתלמידי רבי עקיבא שעל פי המסורת "לא נהגו כבוד זה בזה" – נדחתה המנחה! ימי השמחה נמהלו באבל.

אני חושבת שהמסר ברור. כדי להיות ראויים לקבלת התורה, כדי שתתקבל מנחת העומר, אנחנו צריכים שתהיה נא לנו שבע שבתות תמימות. לא רק בספירה אלא במהות.

אנחנו צריכים להגיע ליום השיא, תמימים.

שלמות הספירה צריכה לשמש כעמוד ענן לפני המחנה, אבל המחנה צריך שתהיה בו שלמות מהותית, של התנהגות שאין בה פגם.

הימים הללו שבין פסח לשבועות הם מסע של תיקון. תיקון פרטי ותיקון כללי, לעשות את העולם מקום טוב יותר, לעשות אותנו ראויים יותר.

אני רואה בהשבת הבנים הזדמנות לתיקון חברתי. יש לנו חובה מוסרית לספור איתם את ימי העבדות ולעזור להם לצאת לחירות. אנחנו חייבים וחייבות להשמיע קול, להחזיר למשפחות גולדין, אורון ומנגיסטו את בניהם.

צריך להוביל להשבת הבנים הביתה. צריך לתקן את השבר הזה בחייהן של המשפחות.

יש לנו שבע שבתות תמימות לתקן ואם לא נעשה כן, איך תתקבל מנחת העומר?

פנינה עומר, מנכ"לית ארגון 'יד לאישה' מבית רשת אור תורה סטון, ארגון הסיוע הגדול בעולם לעגונות ומסורבות גט