מידע נוסף על הנספח הישראלי לכתובה

ההסכם של "יד לאישה" נולד על רקע ניסיון רב שנים שהצטבר בצוות המקצועי של "יד לאישה", הן כמי שמחתימות זוגות רבים על הסכמי קדם נישואין שונים, והן כמי שבקיאות ומכירות את נושא סרבנות הגט בצורה מעמיקה. עם השנים נוכחנו כי ישנם מס' עניינים הדורשים שינוי או שיפור בהסכמים הקיימים בשוק, באופן שיקל על זוגות רבים יותר להבין את מהותו של ההסכם ולחתום עליו ללא סיכונים משפטיים מיותרים.

ההסכם מבוסס ברובו על הסכם לכבוד הדדי (אשר נוסח ע"י טו"ר ד"ר רחל לבמור, הרב אלישיב קנוהל והרב ד"ר דוד בן זזון) ובחלקו על הסכם מאהבה של איגוד רבני צהר. על אף הדמיון הרב, ההסכם מתייחד בכמה שינויים מהותיים, וכן מתאפיין בפשטות ניסוחו.

ההבדלים התוכניים הבולטים הם:

  1. אורך התקופה – ההתחייבות נכנסת לתוקפה רק לאחר תקופת השהיה הנמשכת שנה (ביתר ההסכמים – חצי שנה), וזאת על מנת לתת לצדדים פרק זמן משמעותי שבמהלכו ניתן יהיה לבחון אפשרות לשיקום הקשר, ואת רצינות כוונתו של המבקש להתגרש. משך תקופה זו מבוסס, בין היתר, על דברי רבנו ירוחם שכתב בספרו מישרים (נתיב כג פרק ח):

"…משהינן לה תריסר ירחי אגיטא דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש…"

 

בנוסף לכך, ידוע כי גם בחלק ממדינות העולם ישנה השהיה למשך שנה מרגע בקשת הגירושין ועד לאישורם, ואף זאת בכדי לאפשר לצדדים לחזור בהם מרצונם לגירושין, ולבחון את רצינות כוונתם.

(כמובן שאין במשך תקופה זו כדי למנוע מהצדדים לפתוח בהליכים משפטיים אחרים הקשורים לגירושין והמוקנים להם לפי הדין).

  1. שיקום הקשר – במהלך התקופה רשאי כל צד לבקש את שיקום הקשר באמצעות גורם מקצועי, אולם השיקום יכול להיעשות אך ורק ברצון שני הצדדים. צד שאינו מעונין לשקם את הקשר, לא יהיה בכך כדי לפגוע בזכותו לממש את ההתחייבות בתום התקופה (בניגוד ליתר ההסכמים אשר קבועה בהם סנקציה כנגד מי שמסרב להתייצב אצל משקם הנישואין). ענין זה נועד להגן על צד חלש אשר יכולת ההתנגדות שלו אל מול גורם סמכותי או אל מול הצד השני הינה מוגבלת, וקיים חשש לגביו שהכפיה על הנסיון לשיקום הקשר עלולה לפגוע בו, ולא יהיה בכוחו לעמוד על רצונו.

החלטה זו התקבלה לאחר התייעצויות רבות, הן עם אנשי מקצוע העוסקים בתחום יעוץ הנישואין והן עם אנשי מקצוע העוסקים התחום האלימות במשפחה, וזאת גם בהתחשב בעובדה שהחוק להסדר התדיינויות בין בני זוג, אשר נכנס לתוקפו לפני כשנה, מחייב אף הוא את הצדדים לעבור תחילה ביחידת הסיוע ולבחון בעזרת עו"ס את האפשרות לשיקום הקשר/ גישור או הליך משפטי. לשיטתנו, בנוסח הזה נמצא האיזון הנכון בין עידוד שיקום הקשר ע"י תקופה ממושכת של השהית ההתחייבות, ומתן הזדמנות נאותה במסגרת יחידות הסיוע, לבין הרצון להימנע מחיוב הצדדים להשתתף בשיקום הקשר בניגוד לרצונם.

  1. אישור בפני רשות – ההסכם אינו מכיל כל התייחסות הנוגעת לענייני ממון, לרבות הכתובה, ומשכך אין הוא מצריך אישור בפני רשות מוסמכת (בדומה להסכם מאהבה של צהר ובניגוד להסכם לכבוד הדדי). יש בכך כדי לפשט את החתימה על ההסכם ובכך לעודד זוגות רבים יותר לחתום עליו.
  2. אכיפת ההסכם – האכיפה נעשית (בדומה להסכם לכבוד הדדי) בערכאת שיפוט מוסמכת: בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני. זהו אחד מהקריטריונים המשמעותיים המבדילים בין הסכם זה להסכם מאהבה של צהר, בו נקבע כי האכיפה נעשית באמצעות בורר. לשיטתנו, על אף היתרונות הגלומים במוסד הבוררות (יעילות, מהירות, נעימות) החסרונות והסיכונים האפשריים גוברים על יתרונות אלו, ואין זה נכון כשיטה ובאופן גורף להפנות מראש את כל הזוגות למסלול בוררות, ולמנוע מהם פניה לערכאת שיפוט מוסמכת. יש לזכור כי הפניה לבורר אפשרית בכל מקרה בשלב האכיפה, לפי רצון הצדדים גם במקרה שלא נחתם שטר בוררות, ואילו במקרה ההפוך, חתימה על שטר בוררות חוסמת פניה לנתיב אחר. כך, צדדים שזהו הנתיב המתאים עבורם יוכלו לבחור בו בבא העת, מבלי לחסום מראש את זכות הגישה לערכאות.

כאשר חותמים על שטר בוררות על הצדדים להיות מודעים להשלכות ולמשמעות של הליך זה, ולדעת כי למוסד הבוררות ישנם חסרונות רבים, ביניהם: הבורר אינו חייב לנמק את החלטותיו ועל כן ההליך אינו שקוף, אי אפשר לערער על ההחלטה של בורר לערכאה גבוהה יותר אלא בעילות ערעור מצומצמות ביותר, אין סמכויות חוקיות לבורר, כמו הענקת סעדים זמניים כגון: עיכוב יציאה מן הארץ, זימון עדים או בעלי דין באמצעות צווי הבאה (אלא באמצעות בית משפט מחוזי). כמו כן לא ניתן להשתמש בשירותי סיוע משפטי בהליך של בוררות, אשר מעצם טבעו הינו הליך פרטי ויקר בהרבה מהליך בבית משפט מוסמך. כמו כן יש לזכור כי זהות הבורר אינה ידועה מראש, ויתכן כי ימונה אדם שאינו בקי בדיני חוזים או דיני משפחה, ובמצב של פערי כוחות עלול הצד החלש, בהיותו בלתי מיוצג להינזק קשות.

בנוסף לכל האמור, וכשיקול של מדיניות, הליך הבוררות בהיותו הליך פרטי אינו יוצר השלכות ציבוריות ואינו יכול לגרום למהפך חברתי בתחום סרבנות הגט. לעומת זאת, פסק דין תקדימי של בית משפט בעניין הסכמים אלו הינו בעל משמעות ציבורית רוחבית ויש בידו להקרין ולהשפיע על החברה כולה.

  1. סכום ההתחייבות – הבדל נוסף, אם כי אינו מהותי, נוגע לסכום ההתחייבות. בהסכם זה החלופה הראשונה לסכום ההתחייבות הינה מחצית מהשכר הממוצע במשק (נטו) שנכון לימים אלו עומד על כ – 4000 ש"ח. זהו סכום התואם ברציונאל שלו את החלופה השניה לסכום ההתחייבות, שהיא מחצית מהשכר (נטו) שמשתכר המתחייב. בעיקרו של דבר, זהו סכום סביר, שלא ניתן יהיה לטעון כלפיו כי מדובר בסכום מוגזם, ולפגם בגמירות דעת המתחייב. בנוסף, מבחינה פרקטית זהו סכום שיהיה קל יותר לגבות.
  2. אישור ואימות חתימה – ניתן לאשר ולאמת חתימה ע"י עו"ד או רב קהילה, דבר הנתון לשיקול דעת הצדדים. בכוחו של אישור זה למנוע טענות ביחס לחוסר הבנה או פגם ברצון החופשי בעת החתימה על ההסכם, טענות שבכוחן לפגוע בתוקף ההסכם. עם זאת, מדובר בגופים ידידותיים יחסית, אשר לרוב אף אינם כרוכים בעלות (שרות של עו"ד ניתן ע"י ארגונים שונים) ולפיכך אין באישור זה כדי להוות משוכה שתימנע מצדדים לחתום על ההסכם.
  3. הימנעות מהגדרה של סיום הנישואין – ביסוסם של ההסכמים השונים על התחייבות למזונות והימנעות מהמושג "קנס" נועדה למנוע קשר בין ההתחייבות לבין הגט, וזאת בהתאם לדברי ערוך השולחן (אבה"ע קל"ד כג-כה) לפיהם אם לא הוזכר בשעת הכפיה שהכפיה היא בעבור הגט אין חשש לגט מעושה. המזונות פוקעים ממילא עם סיום הנישואין ואין צורך להגדיר זאת במפורש ולקשור בין ההתחייבות לגירושין. ההסכמים האחרים מגדירים את סיום הנישואין כהסכמה לגירושין בלתי מותנית (בהסכם של צהר ההגדרה אף נכנסה לתוך סעיף ההתחייבות) וזאת כדי להימנע מטענות להתניות שונות לצורך הסכמה לגט בהתאם לשו"ת המהרשד"ם הידוע (אבה"ע סוף תשובה מ"א). בהסכם זה, הניסוח עונה הן על הצורך להימנע מהקשר בין ההתחייבות לגט, והן על הצורך למנוע התניות להסכמה לגט, הניסוח הובלע כולו בתוך סעיף ההתחייבות ללא איזכור של הגדרת סיום הנישואין.

אלו, בתמצית, עיקרי ההבדלים המייחדים את ההסכם של "יד לאישה" והופכים אותו לשיטתנו להסכם מדויק ונכון יותר, ועונה באופן רחב על כשלים הלכתיים ומשפטיים הקיימים בהסכמים מסוג זה.

לכל שאלה ניתן לפנות אלינו ונענה כמיטב יכולתנו.

עו"ד תמר אודרברג                          עו"ד וטו"ר מוריה דיין